כולנו כאחד

יש לפעמים תקופות בהן נדמה שבעצם הגענו לכאן בטעות. שכל אדם, לאו-דווקא יהודי,  שלקח פניה או החלטה לא נכונה ולא יכול היה לחזור על עקבותיו אי שם בדרך הקצרה-אך בפועל מאד ארוכה ממצרים עד ישראל החליט להישאר פה מתוך עצלנות או מחשבה שיום אחד מהשממה יקומו חומה ומגדל ופה בארץ חמדת-אבות תתגשמנה כל התקוות.

אבל נדמה שהרבה שנים אחרי שבחסדי שמיים החזון הדי מופרך הזה הפך למציאות קיימת ששמה מדינת ישראל, יש בתוכה הרבה אנשים שאמנם לא רוצים לתת ראש ולשובה מצרימה- אבל היו מסתדרים מצוין עם הרעיון של לונדון או ניו-יורק במקום ירושלים או תל-אביב.

ולעניות דעתי הסיבה העיקרית שאנשים מרגישים כך- היא בגלל שמזמן שכחנו שפעם היינו עם אחד שיצא מבין המצרים כעבדים ובחוסר כל- אבל עם אמונה שגם במדבר הגדול והנורא- תהיה לנו שמירה בלי חברת אבטחה צמודה, ויהיה לנו אוכל בלי רשתות ענק למזון שמנהלות כל הזמן קרבות עם הרשות להגנת הצרכן ונאבקות כדי לשרוד, ובעיקר יהיו הרבה מקומות לשבת וללמוד את הדבר החדש והמסקרן ששמו תורה- ובכל פעם שנרצה לפתוח מקום כזה ללימוד- לא נצטרך לחשוש מהעין העקומה של שבט זבולון שיוצאים לעבודה, כי שבט יששכר עשה איתם הסכם שיש עובדים ויש לומדים- וביחד הם מקיימים עולם מושלם שהערכים תורה ועבודה משולבים ומשלימים זה את זה.

וגם אפשר יהיה לפתוח בתי מדרש כמו חול במדבר- בלי שיחשבו כמה עלתה הארנונה ואיזה פקידי ציבור קבלו "מתנות" בשביל זה- כי הלימוד הוא באוהלים,  וכולם רוצים ללמוד.

והיום? היום במקום משכן במדבר או בשילה- יש לנו משכן בכנסת- ובמקום אנשי תם יושבי אוהלים כיעקב אבינו, יש שם הרבה מאד דתנים ואבירמים, ואישי ציבור שאולי לא עשירים כקורח- אבל בהחלט יודעים לעורר מחלוקות עם כל משפט- ולהבעיר את חמת זעמם של ה-"ערב-רב" המודרני, שלמרות שיש לו רשימה מאוחדת- הוא מפוצל בתוכו למחנות ושבטים, עד שקשה להאמין שמדינה אחת שאמורה לצמוח בתוך שטחה הקטן והצפוף של מדינת ישראל- תוכל להכיל את כולם מבלי לסבול ממשהו הרבה יותר גרוע מפיצוץ אוכלוסין.

ומה עם העם היהודי? גם הוא לא בדיוק הצליח לשחזר מאז צאתו ממצרים ומגוריו בתנאים סבירים למדי במדבר במשך ארבעים שנה את אותה תחושה נדירה שמתוארת במעמד הר-סיני: כאיש אחד בלב אחד, וגם לא את ההצהרה המרגשת של אחי-יוסף שירדו למצרים: כולנו בני איש אחד נחנו- שנועדה להוכיח שהם לא מרגלים, הרבה לפני שהמצרים הבינו שיכול להיות מנהיגים גרועים בהרבה מפרעה, והאחים המוסלמים זו מכה לא פחות גרועה מאותן עשר מכות ידועות שחטפו בעבר.

עד שלא נפסיק להדגיש את השונה שבתוכנו, ולקרוא לזה חרדי, ולהוא דתי לאומי,  לאיש מהגבעות מתנחל, לזה שגר מולו ערבי ישראלי ,ולמפגין חסר המעצורים "יוצא העדה האתיופית" לא נרגיש באמת שזו הארץ של כולנו- וגם האחריות שלנו לגרום לה להיות טובה מאד מאד.